תיאורי טיפול

למאור (שם בדוי) היו קשיי התנהגות. תגובותיו היו ילדותיות ביחס לגילו והוא סבל מפחדים.

הוריו של מאור תארו: "אנחנו לא מצליחים להציב גבולות, הילדים רבים המון ועושים מה שהם רוצים. לפעמים נדמה שהם מנהלים את הבית".

מאור ואחותו הגדולה רבצו שעות ארוכות מול המסכים ונלחמו על המחשב. הם לא הגיבו לדרישות ההורים וכך מקלחת, צחצוח שיניים, הרדמות בשעה סבירה הושגו רק לאחר מלחמות מתישות.

לאחר שבדקנו יחד את הקשר בין הקושי של ההורים בשמירה עקבית על סמכות יעילה לבין קשיי התנהגותו של הילד ופחדיו, ביקשו הוריו של מאור הדרכה, והשתדלו ליישם אותה.

התוצאות ניכרו תוך זמן קצר: מאור, שהגיב בתחילה כצפוי בבכי קולני וממושך מול מה שחווה כשינוי לא צפוי, הלך ונרגע תוך ימים ספורים ונראה מסופק, רגוע ושמח לגלות הורים מרשימים, אסרטיביים ועקביים שעוררו את הערכתו וסיפקו את הצורך שלו בהורים בטוחים בעצמם ובמנהיגותם, ההכרחיים לגיבוש ביטחונו העצמי.

בהמשך עבדנו על ביסוס הכללים החדשים והפנמתם, בעוד ההורים מדווחים על הקשיים וההצלחות ומתקדמים בהשגת מטרותיהם.

הטיפול נגע גם בחיכוכים בין ההורים בנושאי חינוך וסייע בפתרונם. הטיפול נמשך פחות משנה.

תום (שם בדוי) הופנה על-ידי הגננת שהמליצה לאמו על טיפול בו. אמו חד-הורית. האב התרחק כשתום נולד. לתום היה קושי רב ביחסים עם בני גילו. נראה היה שאינו מבין מצבים חברתיים וכיצד להתנהל בהם. הוא היה בודד ונמנע גם אחר הצהריים מקשר עם ילדים אחרים. בנוסף, סבל מעודף משקל עקב כמיהה לאכילה ולממתקים.

לאחר שיחה עם האם החלטנו על הדרכה הורית טיפולית עמה. הטיפול נתן מענה למצוקותיה כאם וכאישה, וכאשר התחזקה יכלה להיות אם מאוזנת וסמכותית לתום. בעזרת ההדרכה קיבלה האם את הידע על צרכיו ההתפתחותיים והייחודיים של תום, תמיכה וגיבוי לאמהותה.

הספר "מלך האריות" שתום אהב וביקש מאמו להקריא לו שוב ושוב הפך להיות בן בריתנו. באמצעות הסיפור וההזדהות עם סימבה, גיבור הספר, הצליח תום לגעת ולעבוד על הקשיים שרבצו עליו (עליהם לא יכל לדבר באופן ישיר), כמו – איך יוצרים חברויות, לגיטימיות של משפחה חד-הורית, מידת אחריותו לפרידת הוריו ולהתרחקות אביו ורגשות הבושה והאשמה שחש, זהותו ודימויו העצמי כילד שאביו 'ויתר' עליו.

בהדרגה השתפר הדימוי העצמי של תום, יכולתו לדחות סיפוק מיידי, מצב רוחו ומצבו החברתי.

דני (שם בדוי), בן בכור, נולד פג והיה בסכנת חיים. כתינוק סבל מאישפוזים חוזרים. הוא היה תינוק בעל מזג קשה, והוריו שקיבלו עצות סותרות מחברים ובני משפחה היו מבולבלים ואובדי עצות. דני, ילד אינטליגנטי ורחב אופקים, סבל מאי שליטה בצרכיו, מה שגרם למתח רב בבית ולחרדה מדחייה על-ידי חבריו. ההורים התלוננו גם על עקשנות רבה והתקפי זעם קשים ומביכים שלו.

בטיפול עקבנו אחרי דפוסים לא-יעילים בקשר בין ההורים לדני ולמדנו להבין את תגובותיו של דני לאור ההיסטוריה שלו וקשייו. שילבנו גישה התנהגותית שיושמה בבית ובכיתה, שיקום סמכות הורית ואמצעים שונים של ביטוי, יצירה בסיפורים, בציור ובמשחק.

השינוי במצב רוחו ובהתנהגותו של דני היה הדרגתי, והגיע למיטבו עם גמילתו מהתלכלכות. דני הוא כיום ילד שמח, מודע לקסמו האישי, מקובל בין חבריו ופנוי ללמידה.

מעיין (שם בדוי) הגיעה לטיפול בגיל 5, סבלה מליקוי שפתי שגרם לה לתסכול רב, מחרדות ומבדידות חברתית. היא הופנתה לגן שפתי של החינוך המיוחד, שם טופלה על-ידי קלינאית תקשורת וזכתה לתשומת-לב רבה, אך מצבה לא השתפר. היא שתקה הרבה או פרצה בבכי זועם ופחדיה התרבו.

בעבודה עם ההורים הבנו יחד את צרכיה האישיותיים המיוחדים, כמו גם את כישוריה הייחודיים, ומתן מענה להם הוביל לשיפור ניכר במצב רוחה ובמעמדה בקרב בני גילה. ההורים גילו את העבודה עם מעיין דרך ביבליותרפיה והחוויה הייתה מרגשת מאוד. היא ביטאה את פחדיה דרך סיפורים שסיפרה בעקבות ציוריה והם פחתו משמעותית. העבודה עם סיפורים שיפרה גם את יכולת הביטוי המילולי והרגשי של מעיין.

הוריה של יערה (שם בדוי), פנו בעקבות חרדה, חוסר ביטחון ותלות רבה של הילדה בהם. הם שמחו להצעתי לנסות לעבוד על הקשיים בהדרכת הורים, ללא הזמנתה של הילדה לחדר, מה גם שהיתה תאומה והיה רצון למנוע תחושת 'בעייתיות' של אחת מהן.

בעבודתנו התרכזנו בסיבות לחרדה שהתפתחה במשפחה, עבדנו על שיקום האמון ותחושת המסוגלות והביטחון של כל אחד מההורים בכוחם וביכולותיהם, שלהם ושל הילדה. ההדרכה לוותה בכלים מעשיים ובמעקב אחרי הפעלתם.

היה מרגש לראות כיצד מפגישה לפגישה התגברו בני המשפחה על עוד קושי, ועוד מטרה הושגה. במקביל גדל הביטחון העצמי של ההורים והילדה ועם תחושות המסוגלות והעצמאות שהושגו הסתיים הטיפול.

נוער

הוריה המסורים של אורטל, (שם בדוי), תלמידת תיכון, הרגישו שאין ביכולתם לתת מענה למצוקותיה. יחסים מתוחים של קנאה ותחרות שררו בינה לבין אחותה, היא התקשתה ליצור חברויות, וסבלה מאוד מאובדן שארע במשפחתה.

אורטל סרבה לטיפול, אך אהבה שירים והסכימה שהוריה יביאו להדרכה שירים שבחרה, ובהמשך אף כתבה. התעמקנו בשיריה והבנו יותר ויותר את עולמה הפנימי שהיה עד אז סגור בפני ההורים. ככל שהתקדמו הפגישות נוכחנו שביטחונה העצמי עלה ופחדיה פחתו.

אורטל נפתחה, הפכה עליזה ונעימה, ובמקביל יצרה חברויות עם שני המינים, יחסיה עם אחותה נרגעו ואף נוצרה קירבה מרגשת.

הוריו של ליאור (שם בדוי) הגיעו לייעוץ בתחילת גיל ההתבגרות שלו, כשהוא סוער ומוצף. הוריו היו מודאגים ביותר עקב התנהגויות של הרס עצמי וחשש למעורבות באלימות. הוא הרגיש דחוי חברתית ואכן היה בודד.
קשיי ויסות חושי, קשיי קשב וריכוז (ADHD) ולקויות למידה, אף שאותרו וטופלו, הותירו את ליאור פגוע, זועם, מתוסכל וחסר ביטחון.

ההורים נזקקו מאוד לכלים, לליווי ולתמיכה בהתמודדותם היום-יומית עם הנער.

ההורים הבינו דרך הטיפול את מניעי התנהגותו ודפוסי המחשבה של ליאור. דרך השיחות הבינו גם את מניעיהם-שלהם, רגישויותיהם ובחירותיהם, גילו ולמדו להעריך את יכולתם ההורית הייחודית של כל אחד מהם. הם שיכללו את תגובותיהם זה לזה וכלפי בנם. כהורים בטוחים יותר ואפקטיביים, ראו ברכה בעמלם: ליאור נרגע, מעורבותו באלימות הלכה ופחתה, הישגיו בלימודים השתפרו, צוות בית הספר גילה את קסמו והתגייס למענו ומצבו החברתי השתפר.

ליאור סיים את לימודיו בהצלחה אקדמית וחברתית והוא כיום בחור בטוח בעצמו, חברותי ומלא שמחת חיים.

הוריו של בני (שם בדוי) הגיעו אלי בגיל ההתבגרות של בנם, כשהוא סובל מחרדה, דיכאון, בלבול ותסכול. בעוד שבתחומי למידה מסוימים היה מבריק, בתחומים אחרים היה חלש. הוא התקשה מאוד בהתארגנות ובביצוע מטלותיו כתלמיד, ומאחר ולא ידע להתנהל עם בני גילו הסתגר בעצמו ובעולמו היצירתי וכמעט לא תיפקד מעבר לכך. הוריו המודאגים ניסו התערבויות שונות, ללא הועיל, והמרחק ביניהם לבין בנם רק גדל.

בני הופנה להוראה מתקנת ואסטרטגיות למידה, שתרמו לשיקום הדימוי העצמי שלו. הדרכת ההורים שילבה גם טיפול זוגי, היות והקשר נשחק עם השנים ועקב חילוקי הדעות. בני הצליח היטב בבחינות הבגרות והתקבל ליחידה מובחרת.